התקבל ערעור על גז"ד שניתן לחברה ופעילה בג'יהאד האיסלאמי

כתב האישום

המשיבה, ודחה פוקהא, הורשעה על פי הודאתה בשתי עבירות שעניינן חברותה ופעילותה בג'יהאד האיסלאמי ונשיאת משרה בארגון זה.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, החל מחודש נובמבר 2003 ועד למעצרה, הייתה המשיבה חברה בגי'האד האיסלאמי. עוד קודם לכן בשנת 2002, הקימה יחד עם בעלה, אף הוא פעיל בארגון, מרכז סטודנטיאלי אשר הפך במהרה למרכז פעילות של הג'יהאד האיסלאמי. לאחר שבעלה של המשיבה נעצר, המשיכה המשיבה את פעילותה במרכז, ולצורך זה יצרה קשרים עם פעילי הארגון והחלה להתכתב באמצעות הדואר האלקטרוני עם מפקדת הארגון תחת כינויים שונים. בהתכתבויות אלה מסרה המשיבה דיווח על פעילות הארגון ברמאללה ועל פעילויות אותן היא מבקשת להוציא אל הפועל. המשיבה אף ביקשה מימון עבור אותן פעילויות.

בחודש דצמבר 2003, יצרה המשיבה קשר עם פעיל אחר בארגון והשנים החליטו להקים מוסד של הג'יהאד האיסלאמי בשם 'ג'מעיית אל אחסאן' אשר מטרתו הייתה סיוע לנזקקים ולסטודנטים. לצורך זה, פנתה המשיבה למספר פעילים בארגון על מנת לקבל מימון, פתחה משרד עם שותפה וצירפה פעילים נוספים. במסגרת זו קיבלה המשיבה מידי חודש בחודשו מפעילים בארגון סכומים אשר נעו בין 2,000 ל-4,000 דולר. בכסף זה ארגנה המשיבה פעילויות הקשורות לארגון הג'יהאד האיסלאמי, כגון תהלוכות והדפסת ותליית שלטים ותמונות של שאהידים.

בשנת 2004 גייסה המשיבה פעילה לזרוע הסטודנטיאלית של הגא"פ, ומסרה לה 3,000 דולר לשם מימון פעילות הזרוע הסטודנטיאלית במכללת א-טירה.

באוקטובר 2005 פגשה המשיבה פעיל ג'יהאד איסלאמי ושמו מונתצר חמדאן. השנים החליטו כי המשיבה תצטרף לועדת הארגון ברמאללה, שם היה חבר מונתצר. המשיבה מונתה להיות אחראית על קבלת כספים ממפקדת הג'יהאד האיסלאמי וכן על שימור הקשר עם המפקדה. מאז, קיבלה המשיבה מדי חודש בחודשו סכומים שהצטברו לכדי 60,000, דולר זאת באמצעות חשבונות בנק של נשים עימן הייתה בקשר. כספים אלה, שנועדו למימון הג'יהאד האיסלאמי באזורים שונים, חולקו על ידי המשיבה ו מונתצר. בנוסף, מתוקף תפקידה כאחראית על העברת הכספים העבירה המשיבה כספים ל מונתצר עבור מרכז נוסף של הג'יהאד. בשנת 2006 המשיכה המשיבה לחזק את קשריה עם פעילים נוספים בג'מאעה אלאיסלמייה.  זאת עשתה בדרכים שונות שנועדו ליצור דרכי תקשורת בין הפעילים השונים לבין המפקדה והמשיבה.

בחודש מרץ 2006 הורה מונתצר למשיבה להודיע לפעילי הג'יהאד עימם הייתה בקשר, כי הפיגוע במחסום עין עריק בוצע על ידי פעיל הג'יהאד. המשיבה מילאה אחר בקשה זו.

גזר הדין בבימ"ש קמא

עם תום שמיעת הטיעונים לעונש, גזר בימ"ש קמא על המשיבה 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר מונתה, וקנס בסך 15,000 ש"ח. בגזר דינו, הדגיש ביהמ"ש כי אין להקל ראש בפעילות אזרחית במסגרת ארגון כדוגמת הג'יהאד האיסלאמי. לחומרה אף מנה ביהמ"ש את פעילותה העקבית וארוכת השנים של המשיבה. עם זאת, ציין ביהמ"ש כנסיבות לקולא את מצבה האישי של המשיבה, והעובדה כי לא הוכחה זיקה ישירה בין הכספים שהועברו על ידה לפגיעה ממשית בביטחון האזור. עוד התחשב ביהמ"ש בעברה הנקי של המשיבה, בהודאתה באשמה וברף הענישה המקסימאלי הנובע מהעונש שהוטל על מונתצר הנ"ל, היינו 36 חודשי מאסר.

טיעוני הצדדים בערעור

התביעה הצבאית אינה משלימה עם גזר דין זה אשר לדעתה אינו הולם את חומרת מעשיה של המשיבה לנוכח פעילותה הענפה, המגוונת, הממושכת והמרכזית עבור ארגון הג'יהאד האיסלאמי. כתמיכה לעמדתה זו הציגה התביעה מספר פסקי דין, בראשם זה של הבה חמידאת שנשפטה בגין מעשים  פחותים בחומרתם, ל-32 חודשי מאסר (עד"י 3832/07 חמידאת נ' התוב"ץ).

מנגד, ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הערעור מכל וכל. הסנגור הסתמך בעניין זה על הפגם הטמון בעתירת התביעה להחמרה, בעוד שבעניינו של מונתצר הסכימה התביעה להסדר טיעון סגור של 22 חודשי מאסר לריצוי בפועל. הסנגור, שהיה ער לעובדה שביהמ"ש קמא לא קיבל את ההסדר בנוגע ל מונתצר, וגזר עליו 36 חודשי מאסר כאמור, הוסיף וטען כי עניינו של זה האחרון חמור בהרבה מעניינה של המשיבה, ועל כן, גם אם תתקבל עמדת ביהמ"ש דלמטה בקשר ל מונתצר, העונש שהוטל בתיק זה מבטא נכונה את הבדלי הנסיבות בין השניים.

דיון והכרעה

רבות נכתב על ידינו אודות החמורה הטמונה בהצטרפות לארגוני טרור דוגמת הג'יהאד האיסלאמי (ראה עניין חמידאת הנ"ל והפסיקה המרוכזת בו). הדגשנו במיוחד את הצורך בהחמרה משמעותית בעונשם של נושאי משרה בארגונים אלה, כל אחד לפי תפקידו, מידת אחריותו והשפעתו בארגון, וכמובן אופי פעילותו (ראה לדוגמא עד"י איו"ש 2491/05 התוב"ץ נ' חמיד, עד"י 2818/06 התוב"ץ נ' ג'נידי, וכן עד"י 3722/06 חנני נ' התוב"ץ).

בעניין חמיד קבעתי על כן:

"הדברים הינם בבחינת קל וחומר כאשר באים אנו לפסוק את דינו של מי אשר קיבל על עצמו עמדת השפעה בארגון ומילא בו תפקיד. בתחום זה, כפי שמקובל בתחומים אחרים במשפט הפלילי, ניתן לומר כי עיקר מאמצי ההרתעה צריכים להיות מופנים כלפי אלה אשר לא רק מזדהים עם אידיאולוגיית הארגון, אלא מטווים מדיניות, מנחים פעילות ומדרבנים אחרים ללכת בדרך הארגון.

על כן, ראוי כי הענישה בעניינם של אלה אשר נשאו משרות, קטנות כגדולות, בארגונים עוינים תושפע בראש ובראשונה משיקולי ההרתעה המקבלים מקום בכורה בתורת הענישה באזור.

אף מן הראוי להבהיר, כי ספק בעיניי אם רמת הענישה הנוהגת כיום בעבירות של חברות ונשיאת משרה, בעיקר בערכאות הראשונות, ראויה. הצורך במלחמה בלתי מתפשרת בארגוני הטרור אינה יכולה לפסוח על הרחקתם של ראשי הארגונים, על כל זרועותיהם, הפוליטיות והצבאיות, לפרקי זמן ארוכים יותר מאלה הנהוגים כעת."

עיון בפסיקת בימ"ש זה תלמדכי רמת הענישה בעבירות חברות ופעילות שלא נתלוותה להם נשיאת משרה עומדת על 24 חודשים. לנוכח דברינו דלעיל, אך מובן הוא כי, כלל, ראוי שיוטלו עונשים העולים על שיעור זה בגין הרשעה בעבירה של נשיאת משרה בהתאחדות בלתי מותרת.